<h1>תשובות חכמי פרובינציא דיני הרשאה סימן כ"א</h1>
<h2>דף פה.</h2>
שאלה מב"ד של אביניון. שאלה יורנו רבינו אם מלוה על פה יכול להקנותה בקנין בלא מעמד שלשתן, ואם תמצא לומ' שהמלוה על פה אין יכול להקנותה בקנין, צריכין אנו לידע בפקדון דהא ליתיה ברשותיה. תשובה, רבותינו ב"ד של אביניון, אנחנו חתומי מטה עייננו בדבריכם והרי אנו כותבין לפניכם מה שהראונו מן השמים, כל מלוה של מעות אינה נקנית בקנין כי אם במעמד שלשתן, ולא מלוה של פירות נמי, דכי אמרי' [ב"מ מ"ה ע"ב] אע"ג דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מקנו בחליפין, ה"מ היכא דאיתנהו בעיניהו, אבל ליתנהו בעיניהו לא, שאין אדם מקנה בקנין ולא אגב קרקע מה שאינו בעולם, דהא דאמרי נהרדעי [שבועות ל"ג ע"ב] לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי ואמרי' ה"מ היכא ד(ל)כפריה אבל היכא דלא כפריה כתבי', בפקדון הוא, אבל מלוה בין כפריה בין לא כפריה לא כתבינן, וכתב רבי' חננאל ז"ל בפ' מרובה, אמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי דכפריה אמ' ליה רב אשי לאמימר מ"ט א"ל מדר' יוחנן מ"ט דאמ' גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש, ולא אשכחן פלוגתיהו עליהו למבטל שמעתיהו, ויש מי שגורס אמטלטלי דכפריה דפקדונא, וסבר דלא כתבינן אדרכת' אלא אפקדונא, דקי"ל פקדון כל היכא דאיתיה ברשותיה דמאריה איתיה, וליכא למימר בפקדון דאינו ברשותו, ושמועה זו בפ' שבועת העדות [שם] בענין המשביע לעדים בואו והעידוני שיש לפלוני מנה ביד פלוני חייבין, ומקשי' והא אמרת עד שישמע מפי התובע, ומוקי לה שמואל בבא בהרשאה והא אמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי ה"מ היכא דכפריה, אבל היכא [דלא] (ד)כפריה כתבינן, וכמוה עוד בבכורות [מ"ט ע"א] בפ' יש בכור לנחלה, וכיון דליכא למאן דדחי לה להא דנהרדעי ולהא דר' יוחנן, ודרב אשי ואמימ' דאינון בתראי מוקמי לה כר' יוחנן, ש"מ הלכתא היא, וכל דאשכחן בתלמוד כגון מעשה דרב פפא [ב"מ מ"ו ע"א] דאקני ליה זוזי דהוו ליה בי חוזאי לרב שמואל בר אחא, וכיוצא בו, במאי דלא כפריה הוא כדאתמ' בהדיא, אבל אי כפריה לא אתברירא בשמעת' אי כתבי' אדרכתא עליה, והא דנהגו למכתב אדרכתא אפי' אמטלטלי דכפריה לא ידעינן על מה סמכו, זה כתב ר"ח ז"ל, ולא בירר עיקר דעתו אם יש חלוק בין מלוה לפקדון, והדעת נוטה שיש חלוק ביניהם, ויש שרוצה לדקדק ולומ' שאין חלוק בין מלוה לפקדון ממאי דאקשינן בפ' שבועת העדות [שבועות ל"ג ע"ב] טעמ' דאיש פלוני כהן איש פלוני לוי הא מנה לפלוני ביד פלוני חייבין, והא אמרת עד שישמע מפי התובע ואמ' שמואל בבא בהרשאה, ומהא משמע דליכ' חלוק בין מלוה לפקדון היכא דלא כפריה, דהא מתני' לא פטר אלא באיש פלוני כהן הא מנה לפלוני ביד פלוני חייב בין מלוה בין פקדון בבא בהרשאה, והאי דקדוקא אינה ראיה ברורה, דאיכא למימר מתני' מילתא פסיקא קתני דבאיש פלוני כהן לא משכחת לה חיובא כלל, אבל במנה לפלוני ביד פלוני משכחת לה חיובא בפקדון, והרב ר' יעקב דרומרוג כת' דלית הלכתא כנהרדעי דאפי' אמטלטלי דכפריה כתבי', דטעמא דנהרדעי משום דמחזי כשקרא, וכבר דחינן בכתובות [פ"ה ע"א] דלמחזי כשקרא לא חיישי' כדר' אסי א"ר יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולווה בו שכבר נמחל שעבודו, טעמא דנמחל שעבודו אבל לשקרא לא חיישינן, אלו דברי הרב ר' יעקב נטריה רחמנא, ולפי דעתנו לא דאמי האי מחזי כשקרא להאי מחזי כשקרא, ומ"מ רוב הדעת יש חלוק בין מלוה לפקדון אפי' בדלא כפריה מדין ההלכה, אלא אנו אומרי' מה שנהגו עכשו דאפי' היכא דכפריה כתבינן אדרכתא אמטלטליה משום תקנה נהגו, ודמיא למאי דאמרי' [כתובות פ"ח ע"א] בענין הנפרעת שלא בפניו, לא שאנו אלא כתובת אשה משום חינא אבל ב"ח לא, ורבא אמ' רב נחמן אפי' ב"ח שלא יהא כל אחד ואחד נוטל ממון חבירו והולך לו למדינת הים ואתה נועל דלת בפני לווין, ועל זה הדעת נהגו לכתוב אפילו אמלוה דכפריה.
